השראה ביצירה ובחיי היום יום

יוצרים יודעים שתהליכי יצירה מבטאים את כוחות החיים שלנו. יצירה היא ביטוי ותיעול כוחות החיים לידי הגשמה במציאות. יחד עם זאת, לא תמיד קל להתחבר ל״מנוע״ שיוציא את היצירה אל הפועל. אחת מהדרכים המרכזיות להניע תהליכי יצירה היא החיבור להשראה. השראה היא ״הגורם המוטיבציוני״ או המניע לפעולת היצירה, והיא למעשה נובעת מביטוי שלם ומחובר של הנפש-גוף-רגש.

השראה היא אחת המילים שהכי קשה להסביר את משמעותה, אבל כל מי שהתנסה ביצירה יודע על מה מדובר. ללא השראה אי אפשר ליצור, ואם יוצרים ״בכוח״ היצירה עלולה להתחרבש, לנבוע ממקום מנותק תוקפני או שאינו מדויק – דבר שלעיתים גורם ליצירה לרוקן ולהרוס יותר מאשר למלא ולבנות.

לא תמיד אנחנו מחוברים להשראה שלנו, וכל יוצר יודע שהיא נכנסת ויוצאת מחייו ב״גלים״ – בין אם במהלך יום אחד, ובין אם במהלך תקופות חיים. קיימת אמונה ש״השראה נוחתת״ – או שהיא מגיעה או שלא, וכי אין לנו השפעה על הופעתה בחיינו. אמונה זו נכונה באופן חלקי – יש רגעים שאנו מפוצצים בהשראה שרק מחכה לצאת החוצה ולקבל ביטוי, ויש רגעים שהיא נעדרת, אבל גם ברגעים שאנחנו מרגישים ״יבשים״, מנותקים או מרוחקים מעצמינו – ישנן דרכים להעצים את ההשראה בחיינו.

עיצוב המרחב

המרחב שבו אנו חיים או יוצרים מאוד משפיע על ההשראה שיש בחיינו. באופן אישי, אם אני בסביבה שאינה אסתטית, לדוגמא בחדר מלוכלך עשוי קירות בטון ללא מזגן בחודש יולי בלב תל אביב, אני ארגיש כיווץ, סגירות, והתנגדות. לעומת זאת, אם אני נמצא במרחב נעים ומזמין, שהטמפרטורה נעימה לי, שיש בו חלון עם נוף לטבע, ושקיימים בו חפצים אסתטיים, מזמינים ומחוברים לכוחות החיים – כגון חפצים מהטבע, קריסטלים וכלי נגינה – החיבור שלי פנימה יקרה באופן טבעי ולא ידרוש הרבה מאמץ. כל אדם יקבל השראה מצורות שונות של עיצוב המרחב, אבל לכל אחד יש את המרחבים שממלאים אותו ושבהם הוא יכול להרפות, להיכנס פנימה ולאפשר להשראה שלו להגיע.

הזנה עצמית: מענה לצרכינו

כדי להתחבר להשראה אנחנו צריכים להרגיש נינוחים ובטוחים. כדאי שנדאג לסיפוק הצרכים שלנו – בין אם אנו זקוקים למנוחה, לארוחה טובה, לכוס תה או לחיבוק (גם מעצמינו). אנו הכלי שדרכו ההשראה עוברת, וכדי שזה יקרה אנו צריכים להזין את עצמינו בדברים שעושים לנו טוב. אלו יכולים להיות ברמה של דברים ״קטנים״ ביום יום שהגוף או הנפש שלנו מבקשים, וזה יכול להיות גם דברים גדולים כמו שינויים באורך חיים, שעות עבודה, והאנשים שמקיפים את חיינו. כמובן שבמרחבים יצירתיים יש מקום גם להביע תסכול או חוסר שקט שקיימים בנפש, אבל כדי שנוכל לתת להם מקום אנחנו צריכים להרגיש כמה שיותר שקטים, בטוחים ונינוחים ושצרכינו יקבלו מענה כמה שיותר מיטיב.

סביבה תומכת

יהיה קשה להתחבר להשראה כשאנו מוקפים בסביבה שאינה תומכת בעשיה שלנו ובמי שאנחנו. סביבה שמרבה לבקר ולשפוט, סביבה חודרנית שאינה מאפשרת לנו ״ספייס״ ואת הניתוק שצריך כדי להתחבר, סביבה מלחיצה – חומרית או רגשית –  או סביבה שאינה נותנת לגיטימציה לתהליכי היצירה שלנו. כילדים יש לנו פחות השפעה על הסביבה שמקיפה אותנו, אך כמבוגרים יש לנו יותר יכולות לעיצוב ובחירת הסביבה. התהליך של יצירת הסביבה התומכת שלנו אינו נפרד מתהליך היצירה השלם שלנו. כפי שאנו לומדים לדייק את צרכינו ואת המרחב שלנו, כך אנו לומדים לדייק את הסביבה הקרובה והרחוקה שלנו באופן שתתמוך בנו וביצירה של חיינו.

אוויר

אוויר וספייס הם המזון של ההשראה. למעשה, ההשראה קיימת מסביבינו כל הזמן. כשאנחנו ממלאים את התודעה שלנו באינספור פעילויות, מחשבות וטרדות – אין להשראה מקום להיכנס. לפעמים שעה אחת של הרפיה ושהיה ב״כלום״ מספיקה כדי שההשראה תתחיל לדבר איתנו, תביא לנו רעיונות, תדייק התלבטויות ושאלות חשובות בנוגע ליצירת חיינו.

ברגע שאנחנו פותחים צוהר, אוויר יכול להיכנס. היה תקופה בחיי שלמדתי הרבה מן האש. שעושים מדורה ומעמיסים אותה בעצים, האש נחנקת ויכולה להכבות או לקרטע. לפעמים שמוציאים רק גזע אחד החוצה – הוא מאפשר לאוויר להכנס – והאש כולה מתלבה.

שלא לשמה בא לשמה: לייצר תנועה

כיוצרים, קיימת בנו היכולת לייצר את מציאות חיינו ולהשפיע על האנרגיה והתחושה הכללית שלנו ושל הסובבים אותנו. נכון, זה לא תמיד עובד כמו ״קסם״ או כמו ״לקחת כדור״, אך זה חלק מתהליך הלמידה והצמיחה שלנו כיוצרים – וזה בהחלט מתרחש. בין אם זה לשנות מצב רוח דרך יצירת אמנות, לחבר בין אנשים דרך מוזיקה, או להשכין שלום ורוח טובה דרך מילה או מחווה.

כל אחד מתעורר לבקרים או ימים שבהם אין לו השראה, כוח או מוטיבציה לנוע (בוקר כתיבת מאמר זה היה לי אחד כזה). יחד עם זאת, יש לנו יכולות של השפעה גם בבקרים אלו. ראשית, ניתן לקחת זמן למנוחה והתבוננות ולהתרווח במצב הרוח הירוד או בחוסר הכוח שהגיעו לבקר אותנו: יש להם מקום ואנו יודעים אם אנו זקוקים לכמה דקות, שעה, או יום שלם של הרפיה.

לאחר שלקחנו את הזמן הנדרש אנו יכולים לבחור ב״לזוז״ – ולייצר תנועה: בין אם לצאת להליכה, לשים מוזיקה ולרקוד, להתחיל לכתוב משהו על המחשב, לקחת כלי נגינה או מכחול ודף לבן. לפעמים תנועה קטנה פועלת כמו סטרטר: ברגע שיצרתי את הניצוץ הקטן – הרכב מתחיל בהדרגה לנוע, וברגע שהצליח להאיץ הוא כבר נוסע לטיול מופלא. לפעמים עצם הבחירה ״לזוז״ ולהפעיל את הסטרטר עוזרת לנו להיזכר ולהתחבר לעצמינו, לעשיה וליצירה שלנו. לפעמים היא מדייקת את הכיוון ואנו משנים או מדייקים תוך כדי התנועה. לפעמים הסטרטר לא עובד – והוא משמש כסמן: ״ניסיתי ונתתי צ׳אנס, אך עדיין לא הגיע הזמן״.

יש מקום להכל בתהליכים של יצירה, ובגלל זה היא מהווה מקור ליופי ולחיבור לכוחות החיים: אין לה חוקים ברורים וסגורים, היא מאפשרת את החופש להתוות את החוקים שהכי נכונים עבורינו ועבור התהליך שלנו – תוך כדי תנועה. היצירה שואבת את ההשראה מעולמות הנסתר – הרוח והנפש – ומקבלת ביטוי ממשי בעולם החומרי – בין אם מדובר ביצירת אמנות ובין אם ביצירת חיינו השלמים.

רכות, איזון והקשבה פנימה

אי אפשר לאלץ תנועה בכוח: שאני מפעיל כוח גדול על גוף נוקשה שאינו רוצה לזוז – הוא עלול להישבר. לפעמים צריך לתת זמן, לרכך, לחבק, לנשום ולנוח – עד שההשראה שתביא למוטיבציה לתנועה מתגברת בתוכינו. זה נכון שלפעמים אנחנו צריכים לבחור בהנעה ובעשיית הסטרטר ליצירה, אבל חשוב שנזכור להיות ברכות עם עצמינו.

ההקשבה פנימה מאפשרת איזון בין התנועה להרפיה, בין האוויר לעשיה. אנו יכולים לנוע מהר או בחדות – ומתוך רכות – ממש כמו באמנויות לחימה: תנועה חזקה מתוך רכות והקשבה. כשאנחנו נעים מתוך הקשבה שכזו, נוצרים האיזונים נכונים בין התנועה פנימה והחוצה ובין האקסטטיות והרכות. כשזה מתאפשר, אנו נעים ביצירה ממש כמו בריקוד, ומאפשרים ביטוי לשלם שאנו בכל רגע ורגע.

נגישות של כלי היצירה

ההשראה אינה תלויה בנגישות של ״כלי היצירה״ למימושה – בכל תחומי הביטוי שלה. למעשה,  כאשר נמצא את הדרך אליה, היא כבר תכווין אותנו לארגון המרחב באופן שידייק את הכלים הנכונים ביותר עבור היצירה שלנו. בין אם זה מחשב לכתיבה, חומרי האמנות לציור או כלי הנגינה שמבטיאים את שפועם בנו – כלי היצירה יתבהרו ויתפסו צורה שנתחבר אל ההשראה שבנו. כחלק מהתהליך, עם הזמן נלמד לקרב ולהנגיש למרחב שלנו את ״כלי העבודה״ שיתמכו ביצירה, ולדייק האופן שבו הם יהיו מאורגנים ונגישים עבורנו במרחב חיינו.

השראה ויצירה בחיי היום יום

החיבור להשראה לא נשאר רק ב״אמצעים יצירתיים״ כגון אמנות, מוזיקה או ריקוד, אלא נוגע בכל תחומי חיינו. בראש ובראשונה, הוא נוגע באופן שבו אנו יוצרים ומבנים את מארג חיינו השלם: האנשים שנבחר להכניס או להוציא מחיינו, העבודה שבה אנו בוחרים לעסוק בתקופה הנוכחית, האופן שבו נשתמש בשעות הפנאי שלנו, והאופן שבו אנו מכינים את ארוחת הערב שלנו. התחברות להשראה מאפשרת חיים שמתמלאים בצבע, חיות ומימוש שלם.