כילד שגדל בבית ״רציונליסטי״ שהדגיש את פיתוח האינטלקט וההבנה, אך בד ובד עם נפש רגישה של אמן, הדיאלוג בין מילים לחוויה תמיד העסיק אותי. עד כמה מילים והבנה מקרבות אותי לעצמי? עד כמה הן מרחיקות אותי מעצמי? האם יש מתכון ל״דרך נכונה״ לחיים? או שהחיים יודעים טוב ממני את הדרך?

אין תשובה אחת. היום אני מאמין גדול ב״שילוב״, ובתנועה הספירלית שבין ה״הבנה״ (ניתוח, התבוננות על ממרחק בטוח) ל״חוויה״. 

אני אנסה לתת דוגמא למה אני מתכוונן שאני אומר ״חוויה״: תחשבו על אדם שמאוד מתסכל אתכם. אתם לא מסתדרים איתו, כל אינטראקציה בניכם קשה ונפיצה, הכל הולך בחיכוך. אתם יכולים לספר (לאותו האדם, לחבר או למטפל שלכם) מה אתם מרגישים, מה מעצבן אתכם באותו האדם, איך זה משפיע עליכם שזה קורה בכמה אופנים:

1. במילים (רובד הבנה, ניתוח, סיפור) – לתאר, לנתח ולהבין את הסיפור, הרגשות והחוויה כפי שאתם מספרים אותה ומבינים אותה בעצמיכם.
2. במוזיקה / תנועה (רובד חוויה, רגשי) – 
   1. להפיק ״קול״ – של איך אתם מרגישים באינטראקציה מול אותו אדם. 
   2. לכתוב ולשיר 2 שורות של איך אתם מרגישים במפגש איתו (אפשר גם להלחין בעזרת מטפל/ מוזיקאי). 
   3. לתת צלילים (במוזיקה) – על איך זה להיות איתו עבורכם. 
   4. לספר בתנועות של הגוף על החוויה של איך זה להיות איתו (רק עם הידיים / רגליים / כל הגוף). 

אפשרות ״2״ תקח את רוב האנשים למקום אחר, פנימי יותר, מאפשרות ״1״, באופן די אינסטינקטיבי – רק מקריאה. זה יכול להעלות כיווץ (זה מביך / מציף מדי), רצון לצלול פנימה, או כל מיני תגובות רגשיות, שלרוב מספרות את הסיפור החוויתי שלי. והאמת היא, שאין שום צורך בידע מוזיקלי מקצועי כדי להתחבר לרבדים האלו. רק רצון לחוות ולהתחבר. מנסיון  

* החלוקה היא סכמטית, אבל ברור ששני המרכיבים קיימים גם ב״1״ וגם ב״2״ – אלא במינונים שונים. 

כמטפל, אני לא מאמין שדרך 1 טובה מ-2 או להיפך, אלא בתנועה הספירלית בניהם. כדי להכנס לרבדים החוויתיים העמוקים (2), שהם לרוב לב הסיפור שלנו, צריך להרגיש מאוד בטוחים, מוגנים ומוכלים בקשר הטיפולי, שנבנה הרבה פעמים דרך שיחה ותקשורת ברובד הסיפורי (1). בנוסף, הרבה פעמים אחרי שביקרנו ברבדים החוויתיים העמוקים, אנו זקוקים להבין מה היה לנו ומה קרה לנו שם – כדי ״לארגן״  את החוויה בתוך עצמינו, לחבר את זה להקשר של שאר החיים שלנו, ולחבר אותה לרצף של הסיפור שלנו. הרבה פעמים גם קלילות ושמחה עוזרים ומשחררים מתחים ועומסים שמשתחררים מהעומקים  

לקריאה מעמיקה על מהות הרובד החוויתי-רגשי וכיצד הוא משפיע על התפתחות העצמי לאורך החיים ניתן לקרוא כאן (קישור למצגת של סטרן – לערוך). הלינק לוקח למצגת שהכנתי שמסכמת את עיקרי הגישה של ד״ר דניאל סטרן, פסיכיאטר מפורסם שבאמצעות חקר תינוקות גיבש תיאוריה ייחודית אודות השפעות התפתחות העצמי החוויתי על החיים הנפשיים-רגשיים לאורך החיים ובבגרות. 

חשוב לי לשתף שאני לא מאמין ב״דרך אחת״,״מטרה אחת״, או ב״קצב אחד״: כל אדם יודע הכי טוב מה הדרך, המטרות וקצבים הנכונים עבורו. היו לי מקרים שאנשים הגיעו לטיפול במוזיקה ורק שוחחנו שנה שלמה לפני שהתחלנו להתעסק במוזיקה שבהם, או להיפך – מקרים שבהם רק שמענו או ניגנו מוזיקה שנה שלמה לפני שבכלל יכולנו לדבר. אני נותן הרבה ״כבוד״ לסיפור ולהגנות של כל אדם: הגנות לא ״סתם״ שם, ורק שמרגישים מספיק בטוחים ושיש משהו שייתן מענה אחר אפשר להתחיל להיפרד מהם. 

למעשה, הדרך הכי ״נכונה״ להתחבר לרובד החוויתי היא דרך חוויה משחקית. לקריאה על ״חוויה משחקית״ והתיאוריה של ד״ר דונלד ויניקוט (רופא ילדים, אחד מאבות תיאוריית יחסי האובייקט בפסיכולוגיה (לינק). בקצרה, ילדים מעבדים חוויות מהיום יום שלהם – בין אם אמא שאופה במטבח או פחדים דרך משחק בובות – דרך משחק. הסיבה לכך היא שהמשחק הוא מרחב בטוח לגעת בתכנים שמפחידים או מאיימים מדי ב״מציאות״: אני יכול לשחק בבובות את אמא עוזבת את הבית והולכת לעבודה, או את הילד שהכה אותי בגן, אבל להתנהג את זה במציאות זה יהיה מאיים ומציף מדי. באופן דומה – כמבוגרים – בחוויה משחקית קל יותר לגעת ברבדים הרגשיים שבנו. רובינו פחות משחקים בבובות, אבל לנגן מוזיקה או לשיר שיר זו חוויה מאוד דומה. לא סתם באנגלית אומרים Playing Music. דרך אילתור על הפסנתר, תיפוף על התופים, יצירת טראק אלקטרוני או שירה של שיר – אפשר לגעת בתכנים רגשיים מבלי שהם מציפים או מאיימים מדי. זה ממש כמו לשחק משחק, וזה מרחב בטוח לעבד חוויות, גם חיוביות. 

לכן, כל כלי הנגינה שיש בקליניקה, האקוסטיים והאלקטרוניים כאחד, הם למעשה ״צעצועים״ במגרש המשחקים של הנפש. אפשר לבחור במה רוצים לשחק, מתי, איך, והסיפור מתגלה תוך כדי המשחק. אצל מבוגרים כאחד. על ההבדלים בטיפול בין ילדים למבוגרים אפשר לקרוא כאן. 

הקליניקה /סטודיו נולד מהצורך האישי שלי במגרש משחקים שכזה. דרכו אני מספר את הסיפור שלי, מעבד אותו, וחוגג את מסע החיים שלי דרך המשחק בצלילים, קול והרמוניה. 

את המתנה הזו אני אשמח לחלוק אתכם. 

למשחק עם ההנאה והפשטות שביצירת מוזיקה אונליין לחצו כאן (אין צורך בידע מוזיקלי מקדים)

לקריאה נוספת אודות קורות חיי לחצו כאן

למאמרים נוספים לחצו כאן